‫סינית אני מדברת אליך » רפואה סינית‬ http://www.michalmertens.com ‫על אמהות, רפואה סינית, שיאצו, ועוד דברים בדרך...‬ Tue, 24 Jan 2012 07:34:36 +0000 he hourly 1 http://wordpress.org/?v=3.3.1 ‫בחירות‬ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa/ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa/#comments Fri, 23 Sep 2011 16:40:06 +0000 ‫מיכל‬ http://www.michalmertens.com/?p=1119

הרהור מס' 1:

כתבתי בבלוג הזה לא מעט על לידה, ולידה טבעית, ואיך שאשה יודעת ללדת אם רק לא יפריעו לה, איך שזה טבוע לנו בגוף ואם רק נסמוך עליו הוא ינחה אותנו לעשות את הדבר הנכון. אני עדיין מאמינה בזה. מה שפתאום חשבתי הוא שאם אשה יודעת ללדת, למה אישה או איש לא יודעים לחיות? למה איבדנו את האינסטינקט לבחור את הדבר הנכון לנו? למה אנחנו כל הזמן מתלבטים, מתייסרים, מפחדים לטעות, מפחדים לבחור? אם לשפוט לפי מה שקורה בלידה, זה בכלל שאין לנו תמיכה. המיילדת מציעה איזה פיטוצין קטן על הדרך "כדי שהכל ילך יותר מהר", הפרסומת דוחפת לנו איזה מקדונלד'ס קטן לפה כי זה מה שכולם אוכלים אז זה בטח בסדר, הסביבה מלאה פיתויים לדברים שלא עושים לנו טוב. אפילו כשאתה רוצה ומודע ומתכוון לשמור על אורח חיים בריא, אתה מוצא את עצמך נלחם בכוחות אדירים שכל מטרתם להשפיע על הבחירות שלך. לטובתם. ויש גם את עיניין הברירה. בלידה יש את הכאב שמכריח אותנו לעשות את הדבר הנכון, אם רק מסכימים להרגיש אותו. בחיי היומיום אנחנו לא במצב של חוסר ברירה מיידי. אנחנו יכולים לבגוד בגוף שלנו הרבה זמן עד שהוא יבגוד בנו בחזרה. וגם אז כנראה נאשים את הגוף ולא ניקח אחריות על הבחירות שלנו. ברגע שנחלצנו ממאבק על השרדות מיידית, יש פתאום המון אפשרויות פעולה ולך תדע מה נכון.

 

הרהור מס' 2 (בעקבות הרצאה של איל שפרינגר):

מסתבר שבחברות פרימיטיביות של ציידים-לקטים אנשים היו אוכלים מאות סוגים שונים של מזון. הם היו במצב תמידי של חסר קלורי ותזונתי, אבל איכשהו הכל התאזן, וכולם היו בריאים פחות או יותר. הרעב הנחה אותם היטב. הם היו בקשר הדוק עם כל סוגי הצ'י של העולם. עם המעבר לחברה חקלאית כל אחד הצטמצם לאכול בעיקר את מה שהוא מגדל, ופתאום התחלנו להיות חולים. תחשבו על כל הדברים שאכלתם היום. כמה מהם הם בסך הכל קומבינציה של חיטה וסוכר? כמה סוגי דגנים אתם אוכלים? אורז, חיטה, אולי עוד אחד? כמה סוגי ירקות אתם שוקלים להכניס לסלט? אם אתם לא צמחונים, כמה סוגי מזון זה מוסיף לכם לתפריט בפועל? עוף, בקר, אולי כבש? יש לנו אשליה של מבחר עצום, ובעצם אנחנו ניזונים ממעט מאוד דברים. המון ערוצים בטלויזיה ובכולם אותן תכניות. ים של מפלגות ובכולן שולטים קומץ בעלי אינטרסים. כל מיני קרנות פנסיה וכולן בבעלות אותו טייקון. הצרכן המצפוני נאלץ להתלבט אם להחרים את החמאה של תנובה בגלל הקוטג' או של של טרה שמיוצרת בשטחים. בסוף הכל אותו דרעק.

 

הרהור מס' 3:

לא יודעת אם הוא קשור. נלך איתו ונגלה בסוף. הבוקר הפתיע אותי היורה. הייתי צריכה לדעת, לפני יומיים התחיל הסתיו באופן רשמי, ואתמול אפילו אמרו ברדיו. אבל רק לפני רגע עוד היה קיץ וחשבתי שהוא יימשך. בקיץ שיחקנו, נסחפנו, האש בערה לנו בבטן. עכשיו מתחלפות העונות. עכשיו זמן המתכת, ההתכנסות, חשבון הנפש. שינויים זה דבר קשה ופתאום אני מוצאת את עצמי מותשת בלי סיבה. הרגשה של סוף, של פרידה, לא ברור ממה. אולי אני מחוברת לצ'י של העולם יותר ממה שחשבתי. בחיים המתועשים והמרופדים שלנו היום יש לנו כל מיני סוגים של רעב, כל מיני סוגים של כאב. והמשימה שלנו היא לבחור למי מהם להקשיב.

]]> http://www.michalmertens.com/blog/%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa/feed/ 2 ‫מגע מרפא‬ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%9e%d7%92%d7%a2-%d7%9e%d7%a8%d7%a4%d7%90/ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%9e%d7%92%d7%a2-%d7%9e%d7%a8%d7%a4%d7%90/#comments Thu, 11 Aug 2011 02:36:41 +0000 ‫מיכל‬ http://www.michalmertens.com/?p=1087

תמונה ראשונה: בגיל 17 הלכתי ליום פתוח של מדיסין נהרדעה, ביה"ס הישראלי לשיאצו. אני לא זוכרת למה חשבתי ששיאצו מעניין אותי. אני לא זוכרת מי הרצה ואיזה אנשים היו שם. אני לא זוכרת למה לא נרשמתי בסוף. מה שנחרט בזכרוני הוא המשפט "לב של שיאצו הוא לב של אמא". זה, ושהעבירו תרגיל מגע וכל הגוף שלי כאב מרוב סטרס.

תמונה שניה: חלף עשור. עברתי כל מיני גלגולים. הגעתי למדיסין ר"ג. מי  שנרשמו ללימודים ב-95' הפכו להיות המורים שלי. שלוש שנים למדתי שצריך לדעת להרגיש את הצ'י, להקשיב לאינטואיציה. שמעתי ולא הבנתי. הבנתי ולא הפנמתי. נצמדתי לשכל, להסברים, לרציונליות.

תמונה שלישית: כמעט שנה שאני עובדת בקופת חולים. שיאצו אינטנסיבי, שש שעות ביום, יומיים בשבוע, שמונה מטופלים במשמרת. נוגעת באנשים ונוגעת ונוגעת ונוגעת. בלי להפסיק כשמתעייפים ובלי להוריד הילוך כשלא מתחשק. לעבוד גם כשלא בטוחים, לעבוד גם כשלא מבינים. ללמוד להרפות, לוותר, לסמוך על הבטן. פשוט להיות שם ולהתמסר למגע. לגלות שלתת טיפול זה גם לקבל טיפול. המגע הוא דו כווני, המגע מרפא את כל מי שמעורב בו. פתאום אני רואה שהשתניתי. השערים נפתחים, החומה מתרככת, הגבולות מיטשטשים. מאיפה זה בא לי פתאום, בגיל שלושים ושלוש? אהבה חדשה. לעצמי. לעולם.

]]> http://www.michalmertens.com/blog/%d7%9e%d7%92%d7%a2-%d7%9e%d7%a8%d7%a4%d7%90/feed/ 0 ‫מי הזיז את הבלוג שלי?‬ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%96%d7%99%d7%96-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%96%d7%99%d7%96-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%a9%d7%9c%d7%99/#comments Tue, 28 Jun 2011 07:36:16 +0000 ‫מיכל‬ http://www.michalmertens.com/?p=1047

גבירותי ורבותי, הריני גאה להציג בפניכם את דף הבית החדש שלי! קוראי הבלוג שיסתכלו מסביב יגלו עיצוב חדש, ותחת הלינק "דף הבית" ימצאו את האתר המלא של הקליניקה. בהזדמנות חגיגית זו אני רוצה גם לומר כמה תודות:

קודם כל תודה לרון, שהוא לא רק הבעל המושלם אלא גם תותח אינטרנט מן המדרגה הראשונה. כל הצד הטכני של האתר מונח על כתפיו החסונות (למרות שגם אני יודעת לערוך איזה PHP פה ושם). שלא לדבר על ההערות, העצות, התמיכה והעידוד.
תודה לטושה על העיצוב הנהדר, על הסבלנות האינסופית לשינויים קטנוניים, ועל היכולת להבין בכלל מה אני רוצה.
תודה לנחלת בנימין, הקפה השכונתי שלי, שבו ישבתי וכתבתי. אני חושבת שזו תחילתה של ידידות מופלאה בין הלפטופ והקפה של הבוקר.
תודה לכל המורים שהיו לי במשך השנים. מסתבר שהפנמתי לפחות חלק ממה שאמרתם, ויש לי מושג מה אני עושה.
תודה למטופלים שמרשים לי לשאול ולגעת (ואפילו לדקור) ומראים לי שוב ושוב שהתיאוריות היפות באמת מביאות תוצאות בשטח.
תודה לכל מי שעזר לי, גם בלי לדעת, לצאת מהסטגנציה ולהתחיל לזוז.

אז זהו. הכל כתוב. הכל בחוץ. הפיצו את הבשורה! תגובות, שאלות, הערות (ואיחולים) יתקבלו בברכה…

]]> http://www.michalmertens.com/blog/%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%96%d7%99%d7%96-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%a9%d7%9c%d7%99/feed/ 1 ‫הרהור יפני (בסינית)‬ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%94%d7%a8%d7%94%d7%95%d7%a8-%d7%99%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%aa/ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%94%d7%a8%d7%94%d7%95%d7%a8-%d7%99%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%aa/#comments Mon, 14 Mar 2011 09:54:22 +0000 ‫מיכל‬ http://www.michalmertens.com/blog/?p=716

רעידת אדמה ביפן. אדמה זה דבר שאמור להיות יציב. מתוך היציבות של האדמה אנחנו יכולים לחיות ולצמוח. אדמה היא הציר הקבוע שסביבו קורית התנועה. כשהאדמה רועדת הכל מתערער יחד איתה. גם הבסיס האדמתי ששוכן בתוכנו. מה עושה ארץ שהאדמה שלה רועדת באופן כמעט יומיומי? יפן בעצם סובלת מ"חולשת אדמה" כרונית. והתרבות היפנית מנסה לפצות על החולשה הזאת, בכל מיני דרכים. למשל טקסים, הרבה טקסים, האדמה אוהבת שגרה והקפדה על הפרטים הקטנים. שמרנות, מסורת, נאמנות ארוכת שנים לאותו מקום עבודה. שינה על מזרן טאטאמי, על הרצפה. שיאצו – על מזרן, עם יד אם מקרקעת, עם מגע יציב וחיבור לאדמה. סומו – האדרה של הבשר ומאסת הגוף, מאבק על יציבות והשארות במקום. הרבה מוקסה ברפואה יפנית – אש מחזקת אדמה. אני לא מומחית ליפן, בטח יש עוד. שיהיו לי בריאים היפנים, העוצמה הפנימית שלהם תשקם את האדמה השבורה.

]]> http://www.michalmertens.com/blog/%d7%94%d7%a8%d7%94%d7%95%d7%a8-%d7%99%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%aa/feed/ 1 ‫על שיאצו וטמטום‬ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%90%d7%a6%d7%95-%d7%95%d7%98%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%9d/ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%90%d7%a6%d7%95-%d7%95%d7%98%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%9d/#comments Sun, 20 Feb 2011 09:37:22 +0000 ‫מיכל‬ http://www.michalmertens.com/blog/?p=695

וואי וואי וואי איזה קריזה שחטפתי עכשיו.
הלכתי לקרוא באינטרנט על טאו שיאצו. תמיד ידעתי שהוא קיים אבל לא ממש הבנתי מה הקטע שלו. אתמול, בקורס התמחות בהריון ולידה ברפואה סינית, קיבלתי טעימה מעניינת ורציתי לדעת עוד. גיגול זריז הביא אותי לאתר של צביקה, שאפילו אני שמעתי שמועה שהוא מין סוג של תותח על. ישבתי, קראתי על עקרונות התנועה של השיטה, ואז נתקלתי במשפט הבא:

"מהירות מטוטלת – המהירות הטבעית אשר שומרת ומיצרת אנרגיה היא מהירות המטוטלת. כפי שאנשטיין תאר במשוואתו המפורסמת .E=mc2 זוהי המהירות של עצם אשר מגביר את נפילתו כתוצאה מכוח המשיכה"

ה-צ-י-ל-ו-!!!!!!!!!

איזה גיבוב שטויות חסר תועלת! איזה אוסף לא קוהרנטי של מושגים פופוליסטים! איזו זוועת עולם, למען השם!

הבה נעמיד דברים על דיוקם:

1) המושג הנכון הוא תנועת מטוטלת ולא מהירות מטוטלת. מהירות המטוטלת משתנה כל הזמן, היא אפס בקצוות ומגיעה לשיאה במרכז.
2) משוואתו המפורסמת של אינשטיין עוסקת בהמרה של חומר לאנרגיה וההפך. אין לה קשר לתנועת מטוטלת או לנפילת גופים.
3) מהירותו של עצם נופל כתוצאה מכח המשיכה משתנה בהתאם לזמן שחלף מרגע הנפילה. המשוואה המפורסמת שקשורה לתנועה זו היא דווקא החוק השני של ניוטון, ולפיה הכוח המופעל על הגוף הוא מכפלת מסת הגוף בתאוצה שלו.

ואת כל זה אני אומרת בשליפה, יותר מעשור חלף מהפעם האחרונה שלמדתי פיסיקה (וגם את הקורס הזה עברתי בקושי). אני די בטוחה שכל תלמיד 3 יחידות פיסיקה יתלוש את שערות ראשו בייאוש מול גוש הטמטום הזה. נחמתי היחידה היא ששמואלי, המורה האגדי שלי מהתיכון, כנראה לא יחשף לקטסטרופה הזאת. זה עלול לשבש עליו את דעתו באופן בלתי הפיך.

אז יש כותבים מפגרים בעולם, מה חדש? מה אני מתרגשת? כי הטפשות הזאת מוצגת לעין כל באתר שאמור להיות רציני, כי אנשים שרוצים לדעת מה זה שיאצו יגיעו לאתר הזה ויחשבו שאנחנו חבורת סתומים, או שרלטנים, או שניהם גם יחד. כי אם הפיסיקה  של השיטה היא קשקוש מוחלט, מי יאמין לנו שהעומק הרוחני שלה הוא נכון ואמיתי? או שכל העסק בכלל עובד? אני בקריזה כי בגלל דברים כאלה אנשים צוחקים על רפואה משלימה, ולא מטפלים בעצמם, וסובלים, והעולם לא נהיה מקום יותר טוב. לא פחות.

יש עוד המון דוגמאות כאלה. החל מסתם ניסוחים עילגים , דרך ההצהרה "לבעלי ביטוח חיים: חשוב לדעת כי כל הטיפולים בקליניקה מכוסים על ידי כל חברות הביטוח" (ביטוח חיים מכסה מקרי מוות. הטיפולים בקליניקה יעזרו, מילולית, כמו כוסות רוח למת), וכלה בלהג הפסאודו-פיסיקלי שלעיל.

מטפלים יקרים: אנא! חדל קשקשת ברשת! אל תנסו לדבר בשפות שאתם לא מבינים! תעשו טוב את מה שאתם יודעים. זה מספיק.

מטופלים יקרים: סליחה, באמת, לא התכוונו לזלזל באינטיליגנציה שלכם. אל תתנו לפשלות האלה לקלקל הכל. אנחנו לא שקרנים ולא אימבצילים. רק אנושיים.

אני דווקא אוהבת את נירה רבינוביץ', סתם בא לי תמונה של קקטוס.

]]> http://www.michalmertens.com/blog/%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%90%d7%a6%d7%95-%d7%95%d7%98%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%9d/feed/ 1 ‫אגרסיה אהובתי‬ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%90%d7%92%d7%a8%d7%a1%d7%99%d7%94-%d7%90%d7%94%d7%95%d7%91%d7%aa%d7%99/ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%90%d7%92%d7%a8%d7%a1%d7%99%d7%94-%d7%90%d7%94%d7%95%d7%91%d7%aa%d7%99/#comments Tue, 30 Nov 2010 08:05:43 +0000 ‫מיכל‬ http://www.michalmertens.com/blog/?p=686

בא לי לשבור צלחות. בא לי להפוך רהיטים. בא לי לטרוק דלתות ולבעוט בכל מה שנקרה בדרכי. אני אוכלת את ארוחת הבוקר שלי בזעם. אני משליכה את הנעליים למקומם בכל הכח. זה לא ממש מספק. עוד לילה חצי לבן עבר על כוחותינו. דווקא לילה גרוע במידה רגילה למדי, לא משהו יוצא דופן. פתחנו בשעה רצופה של בכי באדיבות ילדה מס' 2, יללות סמליות מטעם ילדה מס' 1 לקראת סיום, מי זוכר כבר מה היה באמצע.

זה כלום לעומת הלילה ההזוי שהיה לפני שבוע בערך. סדר הדברים מעורפל, אבל היו מעורבים בו האלמנטים הבאים: מסיבת קריוקי אצל השכנים ממול (חייבים להודות, הם היו יחסית בסדר הפעם. בעיקר שלמה ארצי ולא מזרחי כבד, סיימו ב-11 וחצי ולא באחת בלילה, ווליום חזק אך לא מופרך לחלוטין), הגדולה מתעוררת ודורשת ללבוש תחתונים. הקטנה בוכה ארוכות ומוחזרת לישון עם מוצץ. הגדולה מתעוררת ודורשת לחזור לחיתול (לפחות לא הרטיבה). הקטנה בוכה ארוכות ומוחזרת לישון עם ציצי. הגדולה מודיעה שהיא הולכת לסלון ונרדמת על הספה. הגדולה כמעט נופלת מהספה ומוחזרת לישון במיטה. הגדולה מודיעה שהיא הולכת לסלון ונרדמת על השטיח.  והכל משולב בבכיות "אמא'לה, איה, כואב לי" ודרישות משונות (בקבוק, שוקו, קפה) שנענות בסירוב תקיף, וסירובים שנענים ביללות מדגם סירנה. מיותר לציין שדרמה אצל ילדה מס' 1 מעירה את מס' 2 וההפך. שמח! לפחות למדתי להירדם ממש ממש מהר.

אז אין לי כל כך אפיקים קונסטרוקטיביים לפרוק את האגרסיה שהצטברה בלילות כאלה ובימים לא הרבה יותר טובים. פתאום חשבתי שפעם היו לנו הרבה יותר הזדמנויות לשחרר אגרסיות. לחבוט בשטיחים, לעדור בשדה, לשחוט איזה תרנגולת אם ההמצב היה ממש קשה, ואז אפילו למרוט לה את הנוצות. כיף! ואז באה הקידמה ושחררה אותנו מכל המטלות המעיקות האלה, והחליפה אותן במטלות מעיקות חדשות עם תסכולים חדשים אבל בלי שום פתחי אוורור בנויים לשחרר בהם את הכעס. עם כל חומרי הניקוי החדשים אפילו לקרצף סירים לא יוצא לי (שאני אשפשף?). לאן נוליך את כל האנרגיה הזאת? פלא שהיא עושה אותנו חולים? וזה לא שאין מה לעשות (תחשבו לבד מה, אני עצבנית ולא בא לי לחשוב חיובי כרגע), אבל זה דורש זמן פנוי, ולרוב איזשהי הוצאה כספית, וקצת מודעות, וזה אף פעם לא מיידי. צריך להתאמץ ולפנות לזה מקום. ואנחנו מתעצלים ושומרים הכל בבטן או מתפרצים בצורה הרסנית.

או כותבים בבלוג ומקוים לטוב.

]]> http://www.michalmertens.com/blog/%d7%90%d7%92%d7%a8%d7%a1%d7%99%d7%94-%d7%90%d7%94%d7%95%d7%91%d7%aa%d7%99/feed/ 1 ‫מעשה בשלושה אגוזים‬ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%9e%d7%a2%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%94-%d7%90%d7%92%d7%95%d7%96%d7%99%d7%9d/ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%9e%d7%a2%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%94-%d7%90%d7%92%d7%95%d7%96%d7%99%d7%9d/#comments Fri, 17 Sep 2010 15:12:37 +0000 ‫מיכל‬ http://www.michalmertens.com/blog/?p=659

לאחרונה יוצא לי לקרוא שוב ושוב את מעשה בשלושה אגוזים (נחשו למי). ופתאום באה לי תובנה פמיניסטית: כל הדמויות בסיפור הם גברים שיודעים להשתמש בכוח הכלכלי שטמון באגוזים כדי להשיג משהו שהם רוצים ממישהו אחר. כל זה נכון עד שהאגוזים מגיעים לידיה של אשה. הנערה היפה נישאת לשר הגדול, שמה את האגוזים בארון ושוכחת מהם. היא לא מרויחה מהאגוזים האלה שום דבר, היא האחרונה להצטרף למשחק הפירמידה הקטן הזה ובעצם יוצאת פראיירית שהתחתנה עם השר עבור אוצר חסר ערך במקום הארמון שהבטיח לה. היא ויתרה על העצמאות הכלכלית שלה מרגע שנישאה. ודאי תגידו "אבל כתוב שהם היו מאושרים מאוד! חיי נישואים טובים וילד מוצלח זה לא דבר בעל ערך?" כן, אבל היא לא קיבלה את זה בתמורה לאגוזים, וזהו ההבדל.  ובואו נדבר גם על הילד, אם כבר הזכרנו אותו. יום אחד הילד מוצא את האגוזים, אוכל אותם בתמימות, ולהורים ששכחו את כל הסיפור כלל לא אכפת. הילד מחק את תיק ההשקעות של אמא שלו ואת הפינה שהיתה רק שלה, והיא אפילו לא זוכרת מה היא איבדה.

מיצי מתחילה להעביר קורס של מחול שבטי וקורס לריקוד בטן גותי (למה זה קשור? תיכף תראו. ובכל מקרה כדאי להכנס ללינקים כדי לראות על איזה ריקוד מדובר). איזה מופת של עוצמה נשית יש בריקוד הזה, שהוא וריאציה מודרנית לריקוד הבטן המסורתי. חשבתי על העוצמה שטמונה בבטן הנשית, להיות בהריון ולייצר ילד, לדעת אינסטינקטיבית איך לקדם את התהליך המורכב של לידה, להאכיל תינוק בלעדית מתוך הגוף שלך, להיות אמא, גם זה מופת של עוצמה נשית. מצד אחד האמהות והריקוד הם שני ביטויים לאותה נשיות. מצד שני הם שני קצוות של הסקאלה. בקצה אחד הכח שבעצמאות, בקצה השני הכח שבכניעה מוחלטת. בריקוד אני שולטת בגוף שלי. באמהות אני משועבדת לתהליכים גופניים שקורים מעצמם. בריקוד אני אדון לעצמי, באמהות אני מתנהלת סביב הצרכים של מישהו אחר. אם אני מתמסרת לכל מה שהבטן שלי יודעת לעשות ועושה ילד, פתאום אני כבר לא יכולה ללכת לרקוד מתי ואיך שבא לי. (ובסינית: כשהיאנג מגיע לשיא, הוא מתהפך ונהיה יין).

אני מקנאה. אני רוצה לחזור לשלוט בחיים שלי. נמאס לי לקבל פקודות מילדה בת שנתיים. (ועוד מילה בסינית: זאת המחשה מאוד ברורה ליחסים הסבוכים בין דם וצ'י. שנאמר: "הצ'י הוא המפקד של הדם, הדם הוא האמא של הצ'י"). אני מוכנה להסתפק בינתיים בלשלוט בגוף שלי. בחלק הארי של שלוש השנים האחרונות הייתי צריכה לחלוק אותו עם מישהו אחר. הריון, הנקה, הפסקה קצרה ושוב הריון והנקה, והסוף עוד לא כל כך קרוב. אז אני מתעקשת למצוא לי פינות משלי. לחזור לגזרה, לחזור לכושר, להתחיל לעבוד מחוץ לבית. אני לא אשכח את האגוזים שלי בארון.

(ובסינית? כשהיין מגיע לשיא הוא מתהפך ונהיה יאנג? ברגעים שאני כולי עם הילדות ולא חושבת על דברים אחרים שאני רוצה לעשות, יש לי יותר כח, יותר סיפוק, יותר תחושת הישג. הכח הזה ישאר איתי).

]]> http://www.michalmertens.com/blog/%d7%9e%d7%a2%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%94-%d7%90%d7%92%d7%95%d7%96%d7%99%d7%9d/feed/ 2 ‫דאו ועגבניות‬ http://www.michalmertens.com/blog/dao-tomatoes/ http://www.michalmertens.com/blog/dao-tomatoes/#comments Sun, 18 Apr 2010 06:01:37 +0000 ‫מיכל‬ http://www.michalmertens.com/blog/?p=553

שני דברים שגרמו לי להתרגש בסוף השבוע הזה: הפוסט של שחר על הפסיפלורות שלה, וסדנאת גידול ירקות בבית של מתן הגנן.

רצף אסוציאציות חופשי: גדילה איטית, תהליכים שלוקחים זמן, תהליכים של ניסוי וטעיה, מותר לטעות, מותר לנסות, לא צריך שהכל יהיה מושלם מהרגע הראשון, להתקדם בקצב (האיטי) והנכון, להסתנכרן (יותר) עם הטבע, "פשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע".

אז אנחנו הולכים לגדל ירקות על הגג. לא עוד מסעות למשתלה וחזרה ממנה עם ערימת צמחי נוי שיקמלו לאיטם בשמש הדרומית הקופחת ובהרגלי ההשקיה הרנדומליים שלנו. גם לא הקמה מיידית של גינת ירק עם שתילי ענק מחמישים סוגים. מתחילים בקטן. לומדים את השטח לאט. אולי עגבניות. כמה צמחי תבלין קשוחים. לערבב קצת אדמה. היום מורידים את הפרגולה המכוערת והכל יהיה יותר פתוח ומאוורר.

אני מזמינה את דוברי הסינית שבקהל להרהר קצת בדאו. יש אימרה בפילוסופיה הסינית/דאואיסטית: "הדאו שניתן לדבר עליו אינו הדאו האמיתי". אז אני לא אנסה לדבר על הדאו, במיוחד כשאני בקושי מצליחה להסביר למה גידול עגבניות הוא (גם) חויה רוחנית. ואם אי אפשר לדבר על הדאו אז אולי אפשר לכתוב עליו שיר:

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה ותלכי בו כהלך התם
ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת
או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם

או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך חזך צווארך וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן

ונשמת את ריחו של התלם נשום ורגוע
וראית את השמש בראי השלולית הזהוב
ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב

את תלכי בשדה לבדך לא נצרבת בלהט השרפות
בדרכים שסמרו מאימה ומדם
וביושר לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחת האדם

]]> http://www.michalmertens.com/blog/dao-tomatoes/feed/ 0 ‫מטופלים זה שמחה‬ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%96%d7%94-%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%94/ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%96%d7%94-%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%94/#comments Mon, 15 Feb 2010 16:40:42 +0000 ‫מיכל‬ http://www.michalmertens.com/blog/?p=508

הבה נודה על האמת: מאז שחזרתי מסין אני מתפקדת כסוג של רביכה. בשבוע הראשון עוד היה לי ג'ט לג להתגבר עליו, ומאז אני רק שופעת תירוצים. הפתיחה המחודשת של הקליניקה התנהלה בעצלתיים. להרים טלפונים? בבוקר אנשים עובדים, בערב כבר אין לי כח. לתכנן את האתר החדש? ממילא אף אחד לא בוחר מטפל באינטרנט (או שכן?). להדפיס כרטיסי ביקור? איך אני אבחר לאיזה בית דפוס ללכת? התירוץ החביב עלי (שטוב ממש לכל דבר) הוא שחורף עכשיו, וזה לא הזמן להתחלות חדשות. הכל עוד רדום ורוחש רק מתחת לפני השטח, באביב יהיה יותר קל לפרוץ החוצה וממש לעשות דברים. בסוף איכשהו הצלחתי לא להתבטל כ-ל הזמן והתקדמתי לאיטי.
ועכשיו מתחילים לבוא מטופלים וזה נורא כיף. זאת אומרת, ברור, הרי בשביל זה הגעתי למקצוע, לא? כן, אבל אחרי הפסקה של כמה חודשים כמעט שכחתי את ההרגשה. איך אני יוצאת מטיפול מלאת מרץ, ואופטימיות, ובטחון, ושמחה על המזל שנפל בחלקי לעסוק בתחום שאני כל כך אוהבת. לשבת עם הפרופסורים החכמים בסין זה מגניב, ומרתק, ומלמד המון, אבל אין שם את הלחלוחית של להיות באמת מטפל. שנים ישבתי והקשבתי וחשבתי. עכשיו אני רוצה לעבוד!
הפרויקטים הגדולים יצטרכו לחכות עוד כמה חודשים. בינתיים יש מאמרים לכתוב, וספרים לקרוא, שלא לדבר על יחסי ציבור. אבל רק תנו לי להראות לכם מה אני יודעת לעשות, ואני באמת אפרח :-)

]]> http://www.michalmertens.com/blog/%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%96%d7%94-%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%94/feed/ 1 ‫הקליניקה נפתחת מחדש‬ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%94%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%a0%d7%a4%d7%aa%d7%97%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%93%d7%a9/ http://www.michalmertens.com/blog/%d7%94%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%a0%d7%a4%d7%aa%d7%97%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%93%d7%a9/#comments Tue, 26 Jan 2010 13:38:25 +0000 ‫מיכל‬ http://www.michalmertens.com/blog/?p=478

]]> http://www.michalmertens.com/blog/%d7%94%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%a0%d7%a4%d7%aa%d7%97%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%93%d7%a9/feed/ 0