הרהור מס' 1:

כתבתי בבלוג הזה לא מעט על לידה, ולידה טבעית, ואיך שאשה יודעת ללדת אם רק לא יפריעו לה, איך שזה טבוע לנו בגוף ואם רק נסמוך עליו הוא ינחה אותנו לעשות את הדבר הנכון. אני עדיין מאמינה בזה. מה שפתאום חשבתי הוא שאם אשה יודעת ללדת, למה אישה או איש לא יודעים לחיות? למה איבדנו את האינסטינקט לבחור את הדבר הנכון לנו? למה אנחנו כל הזמן מתלבטים, מתייסרים, מפחדים לטעות, מפחדים לבחור? אם לשפוט לפי מה שקורה בלידה, זה בכלל שאין לנו תמיכה. המיילדת מציעה איזה פיטוצין קטן על הדרך "כדי שהכל ילך יותר מהר", הפרסומת דוחפת לנו איזה מקדונלד'ס קטן לפה כי זה מה שכולם אוכלים אז זה בטח בסדר, הסביבה מלאה פיתויים לדברים שלא עושים לנו טוב. אפילו כשאתה רוצה ומודע ומתכוון לשמור על אורח חיים בריא, אתה מוצא את עצמך נלחם בכוחות אדירים שכל מטרתם להשפיע על הבחירות שלך. לטובתם. ויש גם את עיניין הברירה. בלידה יש את הכאב שמכריח אותנו לעשות את הדבר הנכון, אם רק מסכימים להרגיש אותו. בחיי היומיום אנחנו לא במצב של חוסר ברירה מיידי. אנחנו יכולים לבגוד בגוף שלנו הרבה זמן עד שהוא יבגוד בנו בחזרה. וגם אז כנראה נאשים את הגוף ולא ניקח אחריות על הבחירות שלנו. ברגע שנחלצנו ממאבק על השרדות מיידית, יש פתאום המון אפשרויות פעולה ולך תדע מה נכון.

הרהור מס' 2 (בעקבות הרצאה של איל שפרינגר):

מסתבר שבחברות פרימיטיביות של ציידים-לקטים אנשים היו אוכלים מאות סוגים שונים של מזון. הם היו במצב תמידי של חסר קלורי ותזונתי, אבל איכשהו הכל התאזן, וכולם היו בריאים פחות או יותר. הרעב הנחה אותם היטב. הם היו בקשר הדוק עם כל סוגי הצ'י של העולם. עם המעבר לחברה חקלאית כל אחד הצטמצם לאכול בעיקר את מה שהוא מגדל, ופתאום התחלנו להיות חולים. תחשבו על כל הדברים שאכלתם היום. כמה מהם הם בסך הכל קומבינציה של חיטה וסוכר? כמה סוגי דגנים אתם אוכלים? אורז, חיטה, אולי עוד אחד? כמה סוגי ירקות אתם שוקלים להכניס לסלט? אם אתם לא צמחונים, כמה סוגי מזון זה מוסיף לכם לתפריט בפועל? עוף, בקר, אולי כבש? יש לנו אשליה של מבחר עצום, ובעצם אנחנו ניזונים ממעט מאוד דברים. המון ערוצים בטלויזיה ובכולם אותן תכניות. ים של מפלגות ובכולן שולטים קומץ בעלי אינטרסים. כל מיני קרנות פנסיה וכולן בבעלות אותו טייקון. הצרכן המצפוני נאלץ להתלבט אם להחרים את החמאה של תנובה בגלל הקוטג' או של של טרה שמיוצרת בשטחים. בסוף הכל אותו דרעק.

הרהור מס' 3:

לא יודעת אם הוא קשור. נלך איתו ונגלה בסוף. הבוקר הפתיע אותי היורה. הייתי צריכה לדעת, לפני יומיים התחיל הסתיו באופן רשמי, ואתמול אפילו אמרו ברדיו. אבל רק לפני רגע עוד היה קיץ וחשבתי שהוא יימשך. בקיץ שיחקנו, נסחפנו, האש בערה לנו בבטן. עכשיו מתחלפות העונות. עכשיו זמן המתכת, ההתכנסות, חשבון הנפש. שינויים זה דבר קשה ופתאום אני מוצאת את עצמי מותשת בלי סיבה. הרגשה של סוף, של פרידה, לא ברור ממה. אולי אני מחוברת לצ'י של העולם יותר ממה שחשבתי. בחיים המתועשים והמרופדים שלנו היום יש לנו כל מיני סוגים של רעב, כל מיני סוגים של כאב. והמשימה שלנו היא לבחור למי מהם להקשיב.

שישה דברים שרק סינים יכולים לעשות:

• לנסוע ברמזור אדום בלי למצמץ. גם לנסוע בריקשה נגד כוון התנועה בנתיב של מכוניות, להאיץ למראה הולך רגל במעבר חציה וכיוצא בזה עבירות תנועה מענינות.
• לבנות גן משחקים לילדים, דווקא נחמד, בדיוק בין פחי האשפה לצינורות האוורור של חניון תת קרקעי.
• לדרוש מאביגיל להפסיק את משחקה העליז כדי לעשות פוזה ולהצטלם איתם. שלא לדבר על כל מיני חצופים שפשוט שמנסים להרים אותה בלי בושה (תאמינו לי שהעמדתי אותם על מקומם).
• אני יודעת שכולם כבר בטח שמעו על זה, אבל הקטע של תינוקות שמסתובבים עם חור במכנסיים במקום חיתול הוא זעזוע בפני עצמו.
• לאכול קדירות מבעבעות של פלפלים חריפים.
• לעבור בדיקה וגינלית בנוכחות רופא, 5 מתמחים, עוד כמה אנשים שלא ברור מה תפקידם ועם דלת פתוחה, תוך כדי פטפוט עליז עם כמה מלוות.

בין לבין גילויים מרשימים אלה עבר עלינו שבוע די נחמד. קצת לימודים, קצת טיולים, אביגיל טפו-טפו-טפו. בינתיים אפשר לראות תמונות לא הכי מעודכנות וגם לקרוא עוד באתר של רון.

זה ציטוט משיר של אגי משעול שקיבלתי במייל היום בבוקר (תודה, ישי), והתשובה הקצרה היא כן.

התשובה הארוכה היא כן, כי גוף ונפש הם אחד. המילה הסינית לנפש היא Jing Shen. ג'ינג הוא התמצית הדחוסה ביותר בגוף, ה-Shen היא האספקט הכי רוחני בנפש. בפילוסופיה סינית אין הפרדה בין גוף ונפש, חומר ורוח. הכל הוא תדרים שונים של צ'י. בסך הכל הגוף והנפש עשויים מאותם חומרים. לא לשוא נזירים אוכלים אוכל מאוד פשוט (לרוב צמחוני) כי מה שמכביד על הגוף יעכב גם התעלות רוחנית. לא סתם יש כתות הודיות שאוסרות על אכילת שום ובצל כי הם מעוררים מדי ויפגעו בטוהר הנפש.

אז כן, אם הגוף יהיה יותר בריא ונקי, גם הנפש תזדכך. אולי רק קצת, אולי לא מספיק כדי לשים לב כי היא כל כך הרבה ג'יפה הצטברה כבר במערכת, אבל כן. אני לא אתחיל להעביר כאן קורס משולב של פסיכופתולוגיה ותזונה ברפואה סינית, אבל כל חברי בתחום יכולים לחבר אחד ועוד אחד ולענות "כן". גם לבעיות נפשיות יש אבחנה סינית, ולכל סינדרום יש גם טיפול תזונתי. אפשר אפילו אפילו להשתמש בצמחי מרפא, אם להתיחס לשורה בסוף השיר שמדברת על הפלגה על פני תה צמחים. ולא רק זה, אלא שלפי פול פיצ'פורד (שהוא איש חכם ומנוסה ממני, והוזכר כבר בבלוג הזה), אנשים שעוברים לתזונה צמחונית ובריאה חווים לפעמים לא רק שיפור בבריאותם הפיסית, אלא גם שינוי רוחני. אולי מינורי, בטח שאחרי זמן ממושך, אבל שינוי.

אז כן, אגי, אם גופך יהי עשוי מיותר אורז מלא ופחות בשר וג'אנק תעשייתי נפשך תהיה זכה יותר. ולצחוק על המקרוביוט זה לא להבין לא מה זה גוף ולא מה זה נפש, שזה מה שמשוררים מתיימרים להבין בו. ואם אני נשמעת כועסת זה גם כי קמתי במצברוח קרבי, והסובלנות שיש לי לאנשים טיפשים השבוע מעטה מאי פעם. כי אני חושבת שאם כבוד המשוררת היתה באמת שואלת את עצמה את השאלה שבשיר היא היתה יכולה למצוא תשובה. אבל אולי היא כבולה מדי בתפיסה המערבית שהקשר בין גוף ונפש הוא מקרי בהחלט, שהאדם הוא מחוץ לטבע. אולי היא קשורה מדי לסחלה שבנפשה, אולי בלי נחיל הפטפוטים היא לא יכולה לכתוב שירה, אולי היא פוחדת להפליג על תה צמחים למקום חדש, אולי היא בכלל לא רוצה להיות יותר פתירה. תירוצים תמיד יש. שזה בסדר, אבל שלא תצחק עלי כשאני אומרת שכל זה אפשרי.

אולי זו דרכה האמביוולנטית לזעוק לעזרה ואני צריכה לחוש יותר חמלה כשאני קוראת כזה שיר, אבל לא בא לי היום.

בעלי הוא עילוי ברפואה סינית. אני כבר כמעט ארבע שנים יושבת בשיעורים, כותבת עבודות, עושה מבחנים. ואם חשבתי שכל הזמן הזה קישקשתי לו בשכל לשוא, הרי מסתבר שהוא לא סתם הנהן בנימוס אלא ממש הפנים כמה עקרונות. השבוע גיליתי שהוא לא רק יודע להמציא סינדרומים ולאבחן Spleen Qi Deficiency אצל כל מכריו, אלא גם ממש לחשוב על רעיון מקורי.

ועיקרי הרעיון הם כדלקמן: בוב פלוס (לא בוב ספוג, בוב פלוס) מציע דיאטה נגד אלרגיות, שבין השאר אוסרת על אכילת מאכלים שעברו החמצה. מינימום הזמן מומלץ הוא שבוע. אלרגיות נפוצות באביב. פסח בא באביב. בפסח לא אוכלים חמץ. במשך שבוע. האם פסח הוא מזימה יהודית למניעת אלרגיות עונתיות? ייתכן!

רון היה בודק את זה על גופו, אבל יש עם זה שתי בעיות – אחת, האלרגיות שלו אינן אביביות. שתיים, אם הוא ייתפס שומר כשרות הוא עלול להיות מנושל מהירושה.

בזמן האחרון מגיעים אלי כל מיני מיילים שמזהירים מפני סכנות החלב. בטח כבר קיבלתם כזה, שמכיל לפחות אחד משלושת הטיעונים הבאים: צריכת חלב גורמת למגוון נזקים בריאותיים, הפרה המודרנית סובלת התאכזרות בלתי מוסרית, תעשיית החלב רעה לאיכות הסביבה. ואת כל זה מנסים להסתיר מאיתנו בעלי אינטרסים כלכליים, כמובן.

הנה רק דוגמא ללינק שקיבלתי. מי שעוד לא קרא את ההסברים המפורטים והמנומקים היטב, זה הזמן להקליק ולקרוא לפני שאתם נוטשים את הבלוג של הטבעונית הפסיכית והולכים להוריד איזה צ'יזבורגר עם מילקשייק.

החדשות הטובות הן שפתאום נדמה שהמיינסטרים זורם לכוון שלנו. כמעט בכל בית קפה אפשר לשתות הפוך על סויה, מלצריות לא מסתכלות במבט עקום על רון כשהוא שואל אם יש שמנת במרק, איבדנו משהו מהילת הפריקיות שאפפה אותנו.

החדשות הרעות הן שבכל פעם שאני מקבלת מייל כזה אני לוקחת את זה די קשה. זה מאוד מטריד. בעיקר מההיבט המוסרי. אולי זו אחוות המיניקות שמשפיעה עלי. כי נניח שיפלוש לכדור הארץ זן של חיזרים סופר-איניטיליגנטים, עם יכולות קוגניטיביות עצומות, טווח רגשי רחב מדמיוננו הפרוע ביותר, סדר חברתי מורכב מאין כמותו וטכנולוגיה שאנחנו לא יכולים לתפוס בכלל. והחיזרים האלה יקחו אותי, יכניסו אותי להריון מתי שבא להם, יקחו לי את התינוק (למאכל) ויכינו מהחלב שלי עוגת קצפת. יש מישהו שהרעיון לא מצמרר אותו? אז למה לחיזרים אסור ולנו מותר?

ארז חושב שמעטים האנשים שיכולים לעשות שינויים בהרגלי התזונה שלהם בהתבסס אך ורק על ההיבט המוסרי. אבל אני אומרת, ההיבט המוסרי נשען קודם כל על ההיבט הבריאותי! אם חלב פרה היה הכרחי לבריאות תקינה, אז זה מה שאנחנו צריכים לאכול, אפילו שזה "לא יפה" מצידנו. האדם מסתגל כל כך טוב לכל כך הרבה סביבות בין השאר בגלל שהוא אוכל כל. אם אין מספיק צמחים הוא יכול לאכול גם בשר, ואפילו חלב של חיות אחרות. זה שאסקימוסים, למשל,  צדים כלבי ים זה בסדר גמור לשיטתי, כי זה האוכל היחיד שמאפשר להם לשרוד. הגזע הלבן באירופה פיתח סבילות ללקטוז, כנראה כי בתקופה כלשהי מי שלא היה יכול לקבל חיזוק תזונתי מחלב לא שרד. אבל לרובנו יש כזה שפע של אוכל צמחי, שלגדל פרה בשביל המבורגר או גבינה זה מזיק מבחינה בריאותית ושגוי מבחינה מוסרית. (ולכל הקרניבורים ש"חייבים" לאכול בשר אני אומרת – אם הייתם יכולים לשחוט את החיה בעצמכם  ועדיין לאכול אותה, מילא…)

השאלה היא כמה רחוק ללכת עם המידע הזה? אני מניחה שכל אחד לפי מיטב תבונתו ויכולתו. פול פיצ'פורד (Healing with Whole Foods) דוגל בטבעונות פחות או יותר, אבל גם בשינויים הדרגתיים בתזונה. הוא גם "מרשה" להשתמש במזונות מחזקים מהחי כשבאמת צריך (ובכל מקרה בכמויות מאוד קטנות, אין זכר לטבח יום העצמאות…). אחרי הרהורים רבים אני מנסה להגדיר מחדש את גבולות הגזרה שלי: לא בשר ועוף, כן דגים לעיתים רחוקות (קשה לי לחוש אמפתיה לבעלי זימים). לא למוצרי חלב בקניות הביתה (היום יש לי יוגורט עיזים במקרר, וחמאה), כן לקצת חטאים כשאוכלים בחוץ (חמאה בקרואסון, טיפת גבינה בקיש מזדמן). כן ביצים אורגניות, כן דבש.  אבל יש כמה דילמות – האם שימוש בחלב פרה מצדיק את זה שלא יתפוררו לי העוגיות שאני אופה בבית? אני צריכה ממש קצת חמאה, בחיי, ממילא יש כל כך הרבה בסופר, אני לא משפיעה בכלל. ומה לגבי עיזים בגידול אורגני? האם תנאי החיים המשופרים שלהן מצדיקים יוגורט מדי פעם? אני חושבת שבתסריט האימה שתיארתי קודם, אם החיזרים המוזרים היו נחמדים אלי, שומרים עלי , מטפלים בי יפה ונותנים לי אוכל, הייתי מוכנה לתת להם קצת עודפי חלב אם היו לי.

וכדי לסיים בנימה אופטימית, אספר שיש לנו את הספר "איה פלוטו" בו אומרת הפרה "אני מייצרת חלב לגבינה". זה ספר ממש חמוד, חבל לי להחרים אותו בגלל ענינים שברומו של עולם. אז שלפתי עט ושיניתי את זה ל-"אני מיצרת חלב לעגלה". לפחות אביגיל לא תיפול ברשתה של מועצת החלב…

והנה עוד כמה סרטים שכדאי לראות:

The Meatrix