ספט' 10 2009
שיר הלל למיצי
את מיצי הכרתי לפני 20 שנה, בשיעור ציור בכיתה ח' (כן, אנחנו מאוד מאוד זקנות). אח"כ הלכנו להופעה של דני רובס, חרשנו תקליטים של הביטלס שמצאתי אצל אחי הגדול והתעמקנו בדיסקים של פיטר האמיל מדוד אילן. באופן כללי עזרנו אחת לשניה לצלוח את גיל ההתבגרות המענה. מיצי שמרה על הגרעין היצירתי שלי. מיצי הכירה לי (לפחות) חצי מהסטוצים שלי, לטוב ולרע (בעיקר לרע, אבל זו לא אשמתה). כשאני עשיתי בגרות במתמטיקה כי זה מה שכולם עושים, מיצי חיה את החלום שלה בערבה. מאז המשכנו להתגלגל לכל מיני כוונים מוזרים, לפעמים התגלגלנו קצת רחוק אחת מהשניה, אבל בסוף שוב נפגשנו. מיצי הפכה להיות מיצי (המיתולוגית) בערך כשהמציאו את האינטרנט. קצת אחרי שהרשת יצאה מתחומם הבלעדי של "גאוני מחשבים", הרבה הרבה לפני שסבתא שלכם פתחה חשבון בפייסבוק. מיצי מעולם לא התפשרה על הדרך שלה, גם אם נראה לכולם שהיא הולכת עם הראש בקיר, או מתבזבזת, או נשארת מאחור. מיצי היא מופת של הקשבה לאינטואיציה, והיא מובילה אותה למקומות מופלאים. אתמול הלכתי לראות אותה רוקדת טרייבל בתאטרון גבעתייים, היא לא מפסיקה להפתיע.
אוהבת אותך מיציק, החצי השני הראשון שלי. שרק תמשיכי לפרוח ולתת לי השראה.
זאת לא מיצי, זאת רייצ'ל ברייס
תגובה מפייסבוק:
מיצי:
יווווווו מושייייייייייייי!!!!!! אני לא מאמינה….
ריגשת אותי נורא עכשיו……………
זה הדבר הכי יפה שאמרו לי אי פעם!!!!!!!!!!!!
אני מתגעגעת אלייך!!!
את גם משהו משהו! וגם את כל כך השתנית והתפתחת והפתעת… אם כי בצורה פחות קוקואית ממני