בעשר בלילה תבוא המונית וניסע לסין. לא במונית, במטוס. כמעט עשר שעות לבייג'ינג. טיסת לילה. אביגיל אמורה לישון חצי מהזמן. אני מקווה שגם אנחנו נצליח לנמנם. אם לא, יש לי איזשהו הרלן קובן בתיק, אפשר להעביר ככה כמה שעות, בהנחה שהפצפוצה תישן. היא אוהבת לעשות השכמות בזמן האחרון, חמש בבוקר נראית לה שעה לגיטימית לגמרי לתחילת היום. השבוע כבר התייאשנו מלהזיז אותה, ממילא זה מקדם אותה לשעון סין אז שיהיה. ההשכמה של הבוקר בשילוב עם ההתרגשות עושים לי בחילה כל היום. נשאר המון אוכל במקרר, צריך לתת לשכנים או משהו. נוסעים לסין. לפחות חודשיים של סטאז' ברפואה סינית, כנראה עוד חודשיים-שלושה אם נראה כי טוב. עד פסח נחזור. אומרים שיהיה חורף גשום בארץ. אצלנו בצ'נגדו צריך להיות קר אבל בלי גשם. לקחנו שני מעילים לאביגיל, אם היא תגדל לנו בדרך. ונעליים חדשות, כי היא תיכף מתחילה ללכת. היא כבר עושה צעד או שניים, וכולם אומרים שעכשיו זה רק עינין של בטחון ויום אחד היא פשוט תתחיל פתאום ללכת. אני מניחה שגם אצלי זה ככה. סימתי את כל הבחינות האפשריות, אני פה ושם מטפלת, אני נוסעת לסין כדי להיות ממש ממש בטוחה, ויום אחד אני פשוט אחזור הביתה ואתחיל לעבוד. בינתיים יש עוד קצת אריזות לעשות ורשימה מתקצרת של משימות להספיק. בעשר באה המונית. העדכון הבא מסין.

כתובת טרקבק | RSS תגובות