ינו' 24 2012
קפה, טייק טו
אולי אני לא כל כך אוהבת קפה.
בשבועיים האחרונים שתיתי המון קפה. ההגבלה הרגילה שלי, לשתות רק קפה הפוך של בתי קפה הפכה ללא אפקטיבית. כמעט כל יום ביקרתי בבית חולים מאיר, ובקניון של קומת הכניסה ארב לי בכל פעם הקפה. אמא שלי בעיצומה של דרמה רפואית סוערת בפנימית ד' ואני מנסה להסתתר מאחורי הפוך קטן על סויה. כבר לא כזה טעים הקפה. זמין מידי. לא כל כך מנחם. הקפה שבכוס לא מצליח לשחזר את פנטזיית הקפה שבראש. ובכל זאת מזמינה עוד כוס ועוד כוס. גם בהפסקה בעבודה. גם בקפה השכונתי. מתוך הרגל. בלי שמחה, בלי ציפיה. לא בגלל שאני באמת רוצה אלא רק בגלל שאני יכולה.
ואולי יש דברים, כמו שרונה קינן אומרת, שאני לא אפסיק לרצות.
מיכל
את כותבת מאד יפה. אני עוקבת אחרי הכתיבה הכביכול דיווחית שלך בפייסבוק. כל פרגמנט מעורר סקרנות להמשך, לתמונה מרתקת.