דצמ' 05 2008
פיטר האמיל בארץ!
פיטר האמיל הוא אהבת נעורי. אמנם הראשון שלי הוא רוברט ואייט עם Rock Bottom, אבל מיד אחריו הגיעה קסטה חבוטה של Pawn Hearts והרומן הארוך התחיל. שעות הייתי צמודה לטייפ (פעם לא היה MP3) נסחפת במסעות מוסיקליים מוטרפים, נסערת מכל שורה באנגלית שהצלחתי לפענח (פעם לא היה אינטרנט), נרגשת לקראת כל דיסק נוסף שהצלחתי להניח עליו את ידי החמדניות (פעם לא היתה Amazon).
אבל גם אהבות נעורים דועכות עם הזמן, המגוון בערימת הדיסקים שלי גדל ומקומו של פיט נדחק לשוליים. עוד כמה שנים והמיזוג עם ארון הדיסקים של רון דילל את המניות של פיט עוד יותר. מתישהו במהלך ההריון החלטתי שאני חייבת להשמיע לזוברובקה כמה יצירות מופת בעודה בבטן וגיליתי לחרדתי שאמנם נעים להזכר, אבל לשמוע שיר של 20 דקות זה כבר קצת יותר מדי… פיט מצידו לא הפסיק להקליט עד עצם היום הזה.
אבל השבוע הוא בא לארץ להופיע, מיצי וטוש הדביקו אותי בהתלהבות ויצאנו כולנו לחזות בפלא. האיש כבר בן 60, אני ומיצי הכפלנו את גילנו מאז לטשנו עיניים אל אוסף הדיסקים של טוש. האמיל מחליט חצי שעה לפני ההופעה מה הוא הולך לנגן, ואני נשאתי בלבי תפילה קצרה שיהיה חומר ישן. אם כבר לפגוש את אהוב נעורי, לפחות שיהיה לנו על מה לדבר, לא?
ואז הוא הגיע, נראה כמו דוד אנגלי נחמד כזה, והתישב לבד על הפסנתר. היה קצת מוזר, מצאתי את עצמי עושה בראש אבחנות סיניות ומגיעה למסקנה שהוא מאוד עץ. מצחיק איך שהזכרון עובד, פיט פורט כמה אקורדים על הפסנתר, ופתאום 3 המילים הראשונות של השיר קופצות לך לראש. אין לך מושג איך קוראים לו או מאיזה אלבום ואיך הוא הולך להמשיך, אבל לקצה זנבה של כל שורה נקשר המשפט הבא, ולפעמים גם בלון של זכרונות שמזמן לא אווררו.
להדרן האחרון הוא שר את Sleep Now, וסיפר שהבת הקטנה שלו תהיה בת 21 למחרת, בוגרת באופן רשמי, ובכך תשים קץ לנחיצות הביולוגית שלו. בכלל שכחתי מהשיר הזה, לאביגיל שרתי פעם אחת את וילהלמינה שהוא לא בדיוק שיר הערש האופטימי ביותר שנכתב אי פעם. אבל זה היה שיר פשוט ויפה, וחלק מההפתעות בלהיות אמא זה לגלות שאת לא מזדהה עם הילדה יותר, אלא עם אבא ששר לה. ובמשפט האחרון של השיר, כשאני כבר ממילא על סף דמעות מהמחשבה על התינוקת הקטנה שלי שמחכה לי בבית, פיט מתקשה קצת עם המשפט האחרון והקהל מבין שגם הוא מזיל דמעה כשהוא אומר -
Your father loves you, as though he never knew the meaning of the words until just now…
זה אכן היה רגע נוגע ללב, שהתקלקל במקצת כשקמתי בהתלהבות ושפכתי מים מינרלים על חפצי הערך של כל הסובבים.
גיסתי היקרה, את פשוט מדהימה! תענוג לקרוא את מה שכתבת. קולח, שנון, מרענן..
אשמח אם תעדכני (כמו שכתב לך מישהו) על שרבוטים נוספים שלך.
אוהבת,
אורנה.
מיכלי,
איזו כתיבה מדהימה. איזה כייף לקרוא ואיזו הזדהות על מה שכתבת בנושא האמהות!!
נשיקות,
גיל