קראתי את דבריך על הכפר ועל ילדותך. בעיני היית תמיד פלא: גם יפה וגם חכמה. וכל כך גדלת עד שבחגיגת השבועות של השנה לא היכרתי אותך ורק אחריה שבו פני הילדה שלך וחזרו אלי.
דומני שאין שינוי בחומר הגנטי הטוב וילדיך נהדרים כמוך שכן אביך מעדכנני בפניניהם בכל פעם.
גם לי יש זכרונות מימי ילדותי בכפר. חלקם נפלאים וחלקם אף קשים. השאלה במה לבחור, על מה לשים את הדגש כשזוכרים ואיך מפעילים את התבונה כדי לרכך מה שלא נעים.
להתראות,
ברכונת.

עדי ענבר:
הייתי רוצה לחשוב שחלק מלנוע קדימה זה גם לנוע אל מעבר לקטגוריות של 'מקובלים' ו'לא מקובלים'. כי אנחנו יודעות היום שגם מי שנראית מבחוץ הכי בקונצנזוס, הכי מלכת הכיתה, היא גם זו שאמא שלה מעירה לה בכל פעם שהיא מכניסה משהו לפה. או שעולמה הרוחני צר כקליפת הצנונית. או שסתם, גם לה יש מצבי רוח. ומחזור. וחצ'קונים. ובחור שלא מתקשר. ובקיצור – אף אחת לא באמת מושל… Read Moreמת, והמיינסטרים הוא פיקציה מתמשכת.
כי אין מיינסטרים אחד, יש הרבה. ואני אהבתי את שלנו.
ויותר מזה, תחושת האאוטסיידריות שלי היא די חסרת אפליה, גם כשאני הכי מוקפת בחברות ובאהבה. ולמדתי לקבל אותה, לזהות אותה כחלק ממה שעושה אותי אני, כחלק ממה שמאפשר לי להיות טובה בעבודה שלי, כחלק ממה שמאפשר לי להתפלא כל פעם מחדש מהעולם ולהרשות לו להפתיע אותי. לטוב, ולרע.
ובגלל זה אני אומרת – אל תוותרי על הזכרונות האלה. הם גם את.
שנה טובה )))

יעל שחם:
את גרת שם. אני זוכרת… והיית נהדרת ומקובלת בקבוצה אחרת שווה לא פחות. אצלנו המצב דומה – הרחוב שלי מורכב מבתים של עולים שעלו אחרי קום המדינה ו60 שנה אחרי כשנתנו שמות לרחובות במושב ניתנו שמות כמו הבנים, האנפה וכו ורק שלנו נקרא ההרחבה – יענו החדשים. וזה הפריע לי פעם אבל כשלמדתי קצת על ההסטוריה של הקבוצה הזו שעלתה ביחד על אוניה אחת והאחווה שהיתה להם, אני גאה להיות מרחוב ההרחבה…
חוץ מזה שלמשפחה שלך יש עבר מפואר (אם כי נפיץ משהו)
משוררת אחותך – כל כך יפה וכל כך נכון!

מיצי:
שרון שמעוני מחירות מזדהה מאוד.
יצאנו מהגולם. ונהיינו פרפרים חמודים…