משחתי לי לק אדום על הצפרניים.

בזמן האחרון אני רואה המון ידיים נשיות מעוטרות בצפרניים בצבעים עזים ומבריקים, וגם אני רוצה. לפני כמה חודשים שלפתי את הלק השקוף ממעמקי המגירה וראיתי כי טוב. אחריו הגיע לק ורוד עדין שבקושי רואים אבל עדיין נותן גוון שונה ומנצנץ. ואז ורוד יין שעשה לי לוק של blood stagnation והושלך מיד. אח"כ תקופת אינקובציה בנטורל. ועכשיו אני עומדת בחנות כבר עשר דקות ובוחרת לי לק אדום. אדום יין אומרת התוית. גוון בורדו לא כהה מדי, עמוק וחושני, חי ובוהק. האדום שלי.

בחרדה קלה אני שבה הביתה עם הרכישה הנועזת. רון מתעב צפרניים צבועות עד כדי איום לזרוק אותי ואת צפרני הצבעוניות מהבית אם יראה אותי עם משהו בוהק מדי. דווקא עכשיו, בתקופה בה אני נותנת לו לא מעט סיבות טובות ומוצדקות לזרוק אותי מהבית, זו באמת התגרות בגורל. נכנסת הביתה בנונשלנטיות, מסתגרת בחדר השינה ומתייחדת עם הבקבוקון.

מסתבר שזה לא כל כך פשוט. שכבה ראשונה מצליחה להמשח תוך מאמץ עילאי להביא את המוטוריקה העדינה של יד שמאל לשיאים חדשים. אך אבוי! הצבע חיוור ואנמי! לא נלחצת. המודיעין שאספתי אומר שנחוצות לפחות שתי שכבות להשגת גוון מלא ומושלם. מחכה בסבלנות שיתיבש. שכבה שניה – אהה! זה הצבע שרציתי! הידד! חבל שהוא מרוח לי לא רק על הצפרניים אלא גם על חלק ניכר מקצות אצבעותי. לשם כך הומצא האצטון. מוחקת בעדינות את כל הקשקושים מסביב ומקלקלת חצי עבודה. לא מוותרת והולכת על שכבה שלישית ובלתי צפויה. נראה סביר. מוצאת את שביל הביניים בין מרקם אחיד למריחות קלות סביב הצפורן. נראה לא רע.

האמת היא שאני ממש מרוצה מעצמי. בכל פעם שהאדום האדום הזה שעלי מציץ לי מול עיניים זה עושה לי שמח בלב. בהקלדה על המחשב, בקיפול הכביסה, במריחת השוקולד (חרובים) על הפרוסה של הילדות, בשטיפת כלים –  - –  שטיפת כלים?! אויה! איך מצאתי את עצמי שוטפת כלים בלי להגן על יצירת הפאר שלי??? מסיימת במהירות, עוברת לבקרת נזקים. לא נורא. אולי מחר נעשה מקצה שיפורים.

סוף היום, הילדות הלכו לישון. מתפעלת מהאדום הבוהק שלי. מתרגשת מההישג הקטן הזה וחייבת לכתוב עליו פוסט. אני אדומה. אני אשה עם צפרניים אדומות. באיחור אלגנטי של 20 שנה, גם אני לומדת את הטקסים הקטנים והעתיקים של להיות אשה.

כתובת טרקבק | RSS תגובות