אוג' 20 2009
לחשוב מחוץ לקופסא
אתם בטח זוכרים את הסיפור על אי-יה. לאי-יה החמור המדוכדך היה יומולדת. פו רצה להביא לו צנצנת דבש, אבל אכל את כל הדבש בדרך ונשאר עם צנצנת ריקה. חזרזיר רצה להביא לו בלון אדום וגדול, אבל הבלון התפוצץ בדרך. אבל כשאי-יה, שהוא ללא ספק טיפוס שלילי, מקבל צנצנת ריקה וקרע של בלון, הוא מחליט שזה נפלא. הרי אפשר להכניס את הבלון לצנצנת ולהוציא אותו ממנה! איזה כיף!
תמיד התפלאתי על הסיפור הזה, כי אי-יה הוא תמיד מסכן, גם כשאין לו סיבה בכלל. אז כשהוא מקבל שתי מתנות יומולדת כאלה מעפנות? נכון, זכרו אותו והביאו לו מתנות, אבל למה לפספס כזאת הזדמנות לרחמים עצמיים? זה ממש לא מתאים לו.
היום פתאום הבנתי. הסיפור לא בא להעיד על אופיו של אי-יה, אלא על כוחו המופלא של המשחק בלהכניס ולהוציא דברים מכלים. מי שלא ראה את אביגיל עומדת חצי שעה, מוציאה צעצועים מהסלסלה של העגלה ומחזירה אותם (או קוביות לקופסא, או מגנטים לתבנית אפיה…), לא ראה אושר מימיו.
לא יודעת מה יש בזה, את אי-יה זה ריפא מדכאון.
