או-קי. איפה להתחיל? בסוף. לפני שעה יצאו מכאן מתקיני האינטרנט ואנחנו שוב בחיבור ישיר לציויליזציה. אתמול עברנו לדירת פאר בקומה 27 במרכז צ'נגדו. יותר יפה מהבית בארץ, חצי מחיר ממה שרוצים על דירת חדר בלב תל אביב (מה נשמע, גיא?). אני ניקיתי, רון הלך עם אביגיל לאיקאה לקנות מיטה וכיסא תינוק. אביגיל התחילה ללכת לא רע, ומשתפרת מיום ליום. היא גם יודעת להגיד "אף" ו-"בו" (בקבוק). יום שני היה מלא ביורוקרטיה של שכירת הדירה והיה מאוד מעייף. מזל שבתחנת המשטרה (שם צריך להירשם כשמחליפים כתובת) יש בימבה ואביגיל יכלה קצת לשחק. ביום ראשון הלכנו איתה לג'ימבורי בפארק והשמחה היתה רבה, אבל ילד סיני נשך אותה. לאביגיל שלום, הילד הסיני חטף סטירה מאבא שלו. שבת? לא זוכרת. הסתובבנו קצת בצ'נגדו, קנינו דים סאם ולחמניות מאודות בכל פינה, טעים. שישי טסנו מבייג'ינג לצ'נגדו, אביגיל ישנה כל הטיסה, ומאז ועד היום אוכלת כל הזמן. היא גילתה את נפלאות הקלמנטינה, חבל שהיא מפסידה את הקלמנטינות של סבא וסבתא בכפר חיים. יום חמישי החומה הסנית, יום רביעי העיר האסורה, יום שלישי נחתנו. ביג'ינג לא היתה משהו. גם כי היא נורא נורא גדולה עד שאי אפשר לחצות כביש בכלל או למצוא משהו לאכול בכיכר טיאן-אן-מן, וגם כי היינו בג'ט-לג ובהלם רוב הזמן. יש לצין שאביגיל היתה הכי רגועה מכולנו והתנהגה למופת.
אלה העדכונים. רק עכשיו אני יכולה להירגע קצת ולעכל מה שעובר עלינו. ביום שני אני אמורה להתחיל את הסטאז'. פייסבוק חסום בסין, אז אם מישהו רוצה להגיב, אנא ישירות דרך הבלוג כדי שאני אוכל לקרוא…

כתובת טרקבק | RSS תגובות