יוני 14 2009
הכל אודות אבא
יש אנשים שבאמת יש להם waiting list של ספרי קריאה. הם מתכננים מראש את סדר הספרים שהם מתכננים לקרוא, משריינים מקום לספרי חופשה, מקציבים זמן לספרות מקצועית, לא מבזבזים יותר מפרק אחד ליום מספר ממש טוב. בחיי, אני נשואה לאחד כזה (הוא ירש את זה מאמא שלו).
השיטה שלי היא קצת אחרת. אני לעולם לא מתכננת יותר מספר אחד קדימה, תמיד דוחה לאחר כך את ערימת הרפואה סינית (מישהו אמר ליאון האמר ולא קיבל?), וליד המיטה לרוב מחכה לי משהו קריא (אבל לא קריא מדי) שנגרר ונגרר ולא תמיד נקרא עד סופו. אבל כשמתגלגל לידי ספר שאני באמת אוהבת, אני פשוט לא עוזבת אותו. וכשאני כבר קוראת, התנהגות סוציאלית היא ממני והלאה (ירשתי את זה מאבא שלי). לא יעזרו התחנונים של רון "לחסוך" ספר טוב, אני במרתון אל הכריכה האחורית ושום דבר לא יעצור אותי.
וכל ההקדמה הזאת היא רק כדי לספר על "אינטיליגנציה אבהית" שהתחלתי אתמול וסיימתי היום (תודה, גילי). כותרת המשנה – "על אבהות וגבריות מזוית אישית" – אומרת הכל בעצם. קראתי בשקיקה, נזקקתי לטישו מדי פעם. מאוד ממליצה לכל מי שהפך לאחרונה לאבא, וגם למי שהפך מזמן לאבא, וגם למי שהפכה את בן זוגה לאבא.
בעצם, לכל מי שיש לו אבא.
הבעיה היחידה עם הספר הזה היא שהוא נכתב עבור אבות ורק האמהות נהנות ומתרגשות ממנו!
הגברים שאני מכירה שקראו אותו (מדגם של 2…) התייחסו אליו באדישות, דילגו על עמודים ולא הזילו דמעה
אז אתמול סיימתי את הספר – והיה מרגש ומקסים. הייתי על סף הזלת דמעה כמה פעמים. וזה כמובן גם גרם לי לחשוב על עצמי כאבא בעייתי (ואני רק התחלתי להיות כזה!). אבל זה גרם לי לחשוב שכמה החלטות קשות שעשיתי לאחרונה הם לא כאלה רעות.
כנראה שאני הורס את המדגם של שלי.